אכילה רגשית מתחילה מרצון טבעי ונורמלי לעודד את עצמנו כשאנחנו מרגישים רע.
לאורך הדרך נוצרה לנו התניה בין מצב רוח רע ובין היכולת של האוכל לשפר את מצב הרוח שלנו ולעשות לנו טוב.
אנחנו מרגישים רע – אוכלים – מרגישים טוב.
יש לכך סיבות ביולוגיות, נוירולוגיות וחברתיות.
כשאנחנו אוכלים אכילה רגשית אנחנו פונים לשילוב של שומן ופחמימה (מישהי פעם פנתה למלפפון כדי להרגיש יותר טוב?).
הסיבה היא שהשילוב הזה באמת עושה לנו טוב, הוא משחרר במח חומר כימי שנקרא סרטונין ואחראי על תחושת העונג וההנאה שלנו.
המח שלנו הצמיד בין האירועים האלה (אכילה = תחושה טובה יותר) ולמדנו שאוכל הוא פיתרון טוב למצב רוח רע.
לכאורה אין בעיה – אנחנו מרגישים רע ומצאנו פיתרון יעיל וזמין לגרום לעצמנו להרגיש טוב מהר.
אבל מה הבעיה?
בואו נחזור לתרשים המעגל שמופיע בתחילת המייל:
לאחר אכילה רגשית ולאחר ההפוגה הראשונית בהקלת מצב הרוח, אנחנו נופלים לתחושות קשות של אשמה, כעס עצמי, ייאוש, חרטה ועוד.
מה שיוביל לאכילה רגשית נוספת ולתחושות קשות נוספות, וכמובן יוביל גם לעלייה במשקל.
לאורך החיים ההצמדה שבין תחושה רעה (פיזית או נפשית) ואכילה שירתה אותנו, האוכל היה חבר נאמן בהרבה סיטואציות של בדידות, תסכול, חוסר אונים, לחץ, עצבים וכ"ו.
אבל לאורך הדרך החלשנו את היכולת שלנו ליהנות ולשאוב נחמה מדברים נוספים, הפכנו את האוכל למקור היחיד ליצירת נחמה ותחושה טובה.
וזה משהו שאנחנו ממש לא רוצים שיקרה – אנחנו לא רוצים שאוכל תהיה האסטרטגיה היחידה שאתה אנחנו מתמודדים עם העולם.
הדרך לשבור את ההתניה הזו היא קודם כל להבין שאנחנו מותנים לחבר בין תחושה רעה ובין אוכל, שזו התגובה האוטומטית שנוצרה אצלנו במשך שנים.
שינוי התנהגותי שאנחנו רוצים לייצר הוא להתחיל להצמיד בין תחושה רעה ובין פתרונות אחרים להפיג או להתמודד אתה.
מה למשל?
– סרט
– לדבר עם חברה
– הרפייה
– קריאת ספר או מגאזין
– ציור
– טיול קצר
– תכנית בטלויזיה
– כל מה שעשה לכן טוב והוא לא הרסני.
במשך שנים פנינו לאוכל כדי להרגיש טוב יותר, הגיע הזמן למצוא עוד דברים שגורמים לנו להרגיש טוב!