הבניה מחודשת של הנאה מאוכל

מה המשמעות של אוכל בחיים שלך? אילו תפקידים האוכל ממלא בחיים שלך?

האם אכילה היא הנאה, כיף, פינוק, פסק זמן, נחמה,חופש … 

אוכל הוא כבר מזמן לא רק אוכל,יש לו משמעויות עמוקות עבורינו, הוא מייצג רגע של הפסקה, פינוק ושקט, הוא מרגיע אותנו כשאנחנו נסערים ויודע להעצים שמחה כשאנחנו חוגגים.

שימו לב למקום של האוכל בחיים שלכן, הוא מספק לכן צרכים בסיסיים כמו הנאה, כיף, פינוק, הרגעה …אנחנו לא באמת יכולים להתקיים לאורך זמן ללא הצרכים האלה.

כשאנחנו רוצים לרדת במשקל ומתחילים דיאטה אנחנו צריכים להגביל את מה שאנחנו אוכלים או במילים אחרות אנחנו צריכים להגביל את ההנאה, כיף, פינוק, הרגעה … מי יכול לעשות את זה לאורך זמן???

אם תהיתן מדוע אתן לא מצליחות לשמור על מסגרת של דיאטה לאורך זמן הסיבה טמונה במשמעויות שאתן מעניקות לאוכל בחיים שלכן,  כל עוד אוכל = הנאה. 

לעולם לא תוכלו להגביל אותו, כי אי אפשר להגביל הנאה לאורך זמן.

אם בכל פעם כשאתן נמצאות בתהליך דיאטה (אחרי שעובר גל המוטיבציה הראשוני), אתן מתחילות להרגיש בעונש, להרגיש קורבן, סבל או אפילו סתם שעמום זה בגלל שהגבלתן את הצורך הבסיסי בהנאה.

מצד שני גם לומר לעצמי ששוקלד הוא לא טעים ולא כיף לאכול אותו.. טוב, זה פשוט שקר גס.

אז איך יוצאים מהפלונטר הזה?

התשובה טמונה באופן שבו אנחנו מסתכלים על המציאות, בטיפול קוגניטיבי זה נקרא הבניה מחודשת של המציאות, אני רוצה ללמוד להתבונן על המציאות על כל החלקים ועל כל הזוויות שלה.

כבני אדם אנחנו המח שלנו נוטה להיצמד רק לזווית אחת ולראות את העולם דרך הזווית הזו בלבד למרות שהמציאות מורכבת יותר ובדרך כלל מראה לנו כמה זוויות לאותה סיטואציה.

אתן דוגמא כדי להמחיש: אם הייתי שואלת אתכן מה הצבע של קוביה הונגרית?  האם נכון לומר שצבעה הוא כחול? אדום? ירוק? צהוב?

כל התשובות הן נכונות אבל התשובה המדויקת ביותר, זו שמסתכלת על המציאות דרך כל הזוויות שלה, היא שצבעה של קוביה הונגרית הוא גם כחול וגם אדום וגם ירוק וגם צהוב.

אם אני מסתכלת על קוביה הונגרית ואומרת שהיא אדומה, לא טעיתי, היא גם אדומה, אבל פספסתי את כל שאר הצבעים שלה ובעצם תמקדתי רק בזווית אחת של הקוביה.

איך אני מייצרת הבניה חדשה למשמעויות שאני נותנת לאוכל?

ראשית אני רוצה להציע לפרק את המושג אוכל לשני מושגים שונים: 

אכילה נכונה ואכילת יתר.

אנחנו מתחילות לאכול מתוך רצון להינות, להתפנק, להרגיש טוב, אין בזה שום דבר פסול, אוכל צריך לגרום לי להנאה ולסיפוק אבל באיזשהו שלב אני עוברת גבול מסוים ואז ההנאה שלי מתחלפת בסבל.

אם התחלתי לאכול שוקולד, אני נהנת מהביס הראשון, השני, השלישי אבל בביס ה89 אני כבר נהנת הרבה פחות שלא לומר אני כבר ממש נמצאת בסבל.

אי אפשר להסתכל על הביס הראשון ועל הביס ה89 אותו דבר, זה אותו השוקולד אבל מידת ההנאה שלי שונה לגמרי ולכן אני רוצה להבחין בין אכילה נכונה שהיא אכילה מהנה שגורמת לי סיפוק ותחושה טובה ובין אכילת יתר שמגיעה אחרי שאני עוברת איזשהו גבול פנימי וההנאה מתחלפת בסבל. ברגע שבו עברתי מליהנות מהאכילה שלי ללסבול מהאכילה שלי אני בעצם עוברת מאכילה נכונה לאכילת יתר.

מכאן אני רוצה להציע משוואה חדשה,

אכילה נכונה = הנאה | אכילת יתר = הנאה + סבל

אנחנו מתחילות לאכול מתוך הרצון להינות אבל אנחנו עוברות גבול פנימי ומגיעות למחוזות שבהן האכילה היא סבל.

אנחנו צריכות לזהות היכן הגבול הזה נמצא, הוא משתנה מאחת לאחת ולכן אני לא יכולה לקבוע אותו עבורכן אבל אני כן יכולה לתת לכן דרך למצוא אותו:

בפעם הבאה שאתן אוכלות שאלו את עצמכן: האם הביס הבא שאני עומדת להכניס לפה עומד לגרום לי הנאה או סבל?

אני רוצה לשלוח אתכן להינות מהאכילה שלכן, להינות באמת מהאכילה שלכן, בלי לעבור למחוזות הסבל. כדי להינות באמת מהאכילה אני רוצה לשאול את עצמי מה גבול ההנאה שלי?

האם קוביה אחת מהנה עבורי? שתי קוביות? שורה? חצי חפיסה? חפיסה שלמה? 2 חפיסות?

וכך הלאה.

כדי להצליח לרדת במשקל ולשמור עליו לאורך זמן אנחנו חייבות להמשיך ליהנות מהאוכל שלנו, שימו לב שאתן אכן נהנות ולא מכניסות סבל מיותר בביס הבא.