האם אכילה היא הנאה, כיף, פינוק, פסק זמן, נחמה,חופש … 

אוכל הוא כבר מזמן לא רק אוכל,יש לו משמעויות עמוקות עבורינו, הוא מייצג רגע של הפסקה, פינוק ושקט, הוא מרגיע אותנו כשאנחנו נסערים ויודע להעצים שמחה כשאנחנו חוגגים.

שימו לב למקום של האוכל בחיים שלכן, הוא מספק לכן צרכים בסיסיים כמו הנאה, כיף, פינוק, הרגעה …אנחנו לא באמת יכולים להתקיים לאורך זמן ללא הצרכים האלה.

כשאנחנו רוצים לרדת במשקל ומתחילים דיאטה אנחנו צריכים להגביל את מה שאנחנו אוכלים או במילים אחרות אנחנו צריכים להגביל את ההנאה, כיף, פינוק, הרגעה … מי יכול לעשות את זה לאורך זמן???

אם תהיתן מדוע אתן לא מצליחות לשמור על מסגרת של דיאטה לאורך זמן הסיבה טמונה במשמעויות שאתן מעניקות לאוכל בחיים שלכן,  כל עוד אוכל = הנאה. 

לעולם לא תוכלו להגביל אותו, כי אי אפשר להגביל הנאה לאורך זמן.

אם בכל פעם כשאתן נמצאות בתהליך דיאטה (אחרי שעובר גל המוטיבציה הראשוני), אתן מתחילות להרגיש בעונש, להרגיש קורבן, סבל או אפילו סתם שעמום זה בגלל שהגבלתן את הצורך הבסיסי בהנאה.

מצד שני גם לומר לעצמי ששוקלד הוא לא טעים ולא כיף לאכול אותו.. טוב, זה פשוט שקר גס.

אז איך יוצאים מהפלונטר הזה?

התשובה טמונה באופן שבו אנחנו מסתכלים על המציאות, בטיפול קוגניטיבי זה נקרא הבניה מחודשת של המציאות, אני רוצה ללמוד להתבונן על המציאות על כל החלקים ועל כל הזוויות שלה.

כבני אדם אנחנו המח שלנו נוטה להיצמד רק לזווית אחת ולראות את העולם דרך הזווית הזו בלבד למרות שהמציאות מורכבת יותר ובדרך כלל מראה לנו כמה זוויות לאותה סיטואציה.

אתן דוגמא כדי להמחיש: אם הייתי שואלת אתכן מה הצבע של קוביה הונגרית?  האם נכון לומר שצבעה הוא כחול? אדום? ירוק? צהוב?

כל התשובות הן נכונות אבל התשובה המדויקת ביותר, זו שמסתכלת על המציאות דרך כל הזוויות שלה, היא שצבעה של קוביה הונגרית הוא גם כחול וגם אדום וגם ירוק וגם צהוב.

אם אני מסתכלת על קוביה הונגרית ואומרת שהיא אדומה, לא טעיתי, היא גם אדומה, אבל פספסתי את כל שאר הצבעים שלה ובעצם תמקדתי רק בזווית אחת של הקוביה.

איך אני מייצרת הבניה חדשה למשמעויות שאני נותנת לאוכל?

ראשית אני רוצה להציע לפרק את המושג אוכל לשני מושגים שונים: 

אכילה נכונה ואכילת יתר.

אנחנו מתחילות לאכול מתוך רצון להינות, להתפנק, להרגיש טוב, אין בזה שום דבר פסול, אוכל צריך לגרום לי להנאה ולסיפוק אבל באיזשהו שלב אני עוברת גבול מסוים ואז ההנאה שלי מתחלפת בסבל.

אם התחלתי לאכול שוקולד, אני נהנת מהביס הראשון, השני, השלישי אבל בביס ה89 אני כבר נהנת הרבה פחות שלא לומר אני כבר ממש נמצאת בסבל.

אי אפשר להסתכל על הביס הראשון ועל הביס ה89 אותו דבר, זה אותו השוקולד אבל מידת ההנאה שלי שונה לגמרי ולכן אני רוצה להבחין בין אכילה נכונה שהיא אכילה מהנה שגורמת לי סיפוק ותחושה טובה ובין אכילת יתר שמגיעה אחרי שאני עוברת איזשהו גבול פנימי וההנאה מתחלפת בסבל. ברגע שבו עברתי מליהנות מהאכילה שלי ללסבול מהאכילה שלי אני בעצם עוברת מאכילה נכונה לאכילת יתר.

מכאן אני רוצה להציע משוואה חדשה,

אכילה נכונה = הנאה | אכילת יתר = הנאה + סבל

אנחנו מתחילות לאכול מתוך הרצון להינות אבל אנחנו עוברות גבול פנימי ומגיעות למחוזות שבהן האכילה היא סבל.

אנחנו צריכות לזהות היכן הגבול הזה נמצא, הוא משתנה מאחת לאחת ולכן אני לא יכולה לקבוע אותו עבורכן אבל אני כן יכולה לתת לכן דרך למצוא אותו:

בפעם הבאה שאתן אוכלות שאלו את עצמכן: האם הביס הבא שאני עומדת להכניס לפה עומד לגרום לי הנאה או סבל?

אני רוצה לשלוח אתכן להינות מהאכילה שלכן, להינות באמת מהאכילה שלכן, בלי לעבור למחוזות הסבל. כדי להינות באמת מהאכילה אני רוצה לשאול את עצמי מה גבול ההנאה שלי?

האם קוביה אחת מהנה עבורי? שתי קוביות? שורה? חצי חפיסה? חפיסה שלמה? 2 חפיסות?

וכך הלאה.

כדי להצליח לרדת במשקל ולשמור עליו לאורך זמן אנחנו חייבות להמשיך ליהנות מהאוכל שלנו, שימו לב שאתן אכן נהנות ולא מכניסות סבל מיותר בביס הבא.

The post הבניה מחודשת של הנאה מאוכל appeared first on הכל בראש.

אילו תפקידים האוכל ממלא בחיים שלך?

האם אכילה היא הנאה, כיף, פינוק, פסק זמן, נחמה,חופש … אוכל הוא כבר מזמן לא רק אוכל, יש לו משמעויות עמוקות עבורינו, הוא מייצג רגע של הפסקה, פינוק ושקט, הוא מרגיע אותנו כשאנחנו נסערים ויודע להעצים שמחה כשאנחנו חוגגים.

שימו לב למקום של האוכל בחיים שלכן, הוא מספק לכן צרכים בסיסיים כמו הנאה, כיף, פינוק, הרגעה.. אנחנו לא באמת יכולים להתקיים לאורך זמן ללא הצרכים האלה.

כשאנחנו רוצים לרדת במשקל ומתחילים דיאטה אנחנו צריכים להגביל את מה שאנחנו אוכלים או במילים אחרות אנחנו צריכים להגביל את ההנאה, כיף, פינוק, הרגעה

מי יכול לעשות את זה לאורך זמן?

אם תהיתן מדוע אתן לא מצליחות לשמור על מסגרת של דיאטה לאורך זמן, הסיבה טמונה במשמעויות שאתן מעניקות לאוכל בחיים שלכן.

כל עוד אוכל = הנאה לעולם לא תוכלו להגביל אותו, כי אי אפשר להגביל הנאה לאורך זמן.

אם בכל פעם כשאתן נמצאות בתהליך דיאטה (אחרי שעובר גל המוטיבציה הראשוני), אתן מתחילות להרגיש בעונש, להרגיש קורבן, סבל או אפילו סתם שעמום זה בגלל שהגבלתן את הצורך הבסיסי בהנאה.

מצד שני גם לומר לעצמי ששוקלד הוא לא טעים ולא כיף לאכול אותו.. טוב, זה פשוט שקר גס.

אז איך יוצאים מהפלונטר הזה?

התשובה טמונה באופן שבו אנחנו מסתכלים על המציאות, בטיפול קוגניטיבי זה נקרא הבניה מחודשת של המציאות, אני רוצה ללמוד להתבונן על המציאות על כל החלקים ועל כל הזוויות שלה.

כבני אדם אנחנו המוח שלנו נוטה להיצמד רק לזווית אחת ולראות את העולם דרך הזווית הזו בלבד למרות שהמציאות מורכבת יותר ובדרך כלל מראה לנו כמה זוויות לאותה סיטואציה.

אתן דוגמא כדי להמחיש:

• אם הייתי שואלת אתכן מה הצבע של קוביה הונגרית?
• האם נכון לומר שצבעה הוא כחול? אדום? ירוק? צהוב?

כל התשובות הן נכונות אבל התשובה המדויקת ביותר, זו שמסתכלת על המציאות דרך כל הזוויות שלה, היא שצבעה של קוביה הונגרית הוא גם כחול וגם אדום וגם ירוק וגם צהוב.

אם אני מסתכלת על קוביה הונגרית ואומרת שהיא אדומה, לא טעיתי, היא גם אדומה, אבל פספסתי את כל שאר הצבעים שלה ובעצם תמקדתי רק בזווית אחת של הקוביה.

איך אני מייצרת הבניה חדשה למשמעויות שאני נותנת לאוכל?

ראשית אני רוצה להציע לפרק את המושג אוכל לשני מושגים שונים: אכילה נכונה ואכילת יתר.

אנחנו מתחילות לאכול מתוך רצון להינות, להתפנק, להרגיש טוב, אין בזה שום דבר פסול, אוכל צריך לגרום לי להנאה ולסיפוק אבל באיזשהו שלב אני עוברת גבול מסוים ואז ההנאה שלי מתחלפת בסבל.

אם התחלתי לאכול שוקולד, אני נהנת מהביס הראשון, השני, השלישי אבל בביס ה89 אני כבר נהנת הרבה פחות שלא לומר אני כבר ממש נמצאת בסבל.

אי אפשר להסתכל על הביס הראשון ועל הביס ה89 אותו דבר, זה אותו השוקולד אבל מידת ההנאה שלי שונה לגמרי ולכן אני רוצה להבחין בין אכילה נכונה שהיא אכילה מהנה שגורמת לי סיפוק ותחושה טובה ובין אכילת יתר שמגיעה אחרי שאני עוברת איזשהו גבול פנימי וההנאה מתחלפת בסבל. ברגע שבו עברתי מליהנות מהאכילה שלי ללסבול מהאכילה שלי אני בעצם עוברת מאכילה נכונה לאכילת יתר.

מכאן אני רוצה להציע משוואה חדשה

אכילה נכונה = הנאה

אכילת יתר = הנאה + סבל

אנחנו מתחילות לאכול מתוך הרצון להינות אבל אנחנו עוברות גבול פנימי ומגיעות למחוזות שבהן האכילה היא סבל.

אנחנו צריכות לזהות היכן הגבול הזה נמצא, הוא משתנה מאחת לאחת ולכן אני לא יכולה לקבוע אותו עבורכן אבל אני כן יכולה לתת לכן דרך למצוא אותו.

בפעם הבאה שאתן אוכלות שאלו את עצמכן: האם הביס הבא שאני עומדת להכניס לפה עומד לגרום לי הנאה או סבל?

אני רוצה לשלוח אתכן להינות מהאכילה שלכן, להינות באמת מהאכילה שלכן, בלי לעבור למחוזות הסבל.

כדי להינות באמת מהאכילה אני רוצה לשאול את עצמי מה גבול ההנאה שלי?

האם קוביה אחת מהנה עבורי? שתי קוביות? שורה? חצי חפיסה? חפיסה שלמה? 2 חפיסות?

וכך הלאה…

כדי להצליח לרדת במשקל ולשמור עליו לאורך זמן אנחנו חייבות להמשיך ליהנות מהאוכל שלנו.

לא הנאה + סבל, אלא הנאה אמיתית ושלמה. שימו לב שאתן אכן נהנות ולא מכניסות סבל מיותר בביס הבא.

The post רוצה לרדת במשקל? תתחילי ליהנות ממה שאת אוכלת appeared first on הכל בראש.

וזו ההבטחה שלי אלייך:

לעמוד מול שולחן מלא בפיתויים בלי שזה ידבר אלייך בכלל!

פיתויים שהיום הורסים לך את הדיאטה לא יעניינו אותך יותר.

מהיום תוכלי להתמודד בקלות עם כל פיתוי בכל זמן!

את יכולה להיפרד לשלום מהימים בהם כל פיתוי היה הורס לך

את שגרת התזונה כי לא היית מצליחה לעמוד בפניו.

יש דרך קלה, פשוטה והגיונית שתהפוך אותך לעמידה בפני כל פיתוי.

ולא! אני לא מדברת על לשתות כוס מיים, לצאת לסיבוב הליכה לאכול תפוח….

 

אלה פתרונות שטחיים של קבוצות דיאטה שב95% מהפעמים לא עובדים ורק משאירים אותך מתוסכלת ומיואשת.

את עומדת לגלות כמה עקרונות פסיכולוגים פשוטים להפליא מתוך הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי שבשלושה צעדים בלבד ילמדו אותך איך לשנות את החשיבה להחזיר את השליטה בחזרה לידיים שלך.

להחליט בדיוק מתי את אוכלת וכמה את אוכלת.

 

מה יקרה אחרי שתלמדי את שלושת הצעדים?

תוכלי להתמודד בקלות עם כל פיתוי שתראי, במיוחד עם הפיתויים  שהיום מייסרים אותך הכי הרבה.

תורידי את הדחף לאכול לרמה הנמוכה ביותר שלו, כך שהחשק לאכול ישמע בקול נמוך מאוד וההשפעה שלו עלייך תהיה מינימלית.

תיישמי את סעיף 2 בלי לוותר על אוכל טעים ומפנק, בלי להרגיש מסכנות, פספוס או הקרבה.

תפתחי גישה חדשה כלפי דפוסי חשיבה שמכשילים אותך ותלמדי איך לרתום את המחשבות שלך לטובת ירידה במשקל.

תפסיקי אחת ולתמיד את הקונפליקט המתיש: בא לי אבל אסור לי, אני רוצה אבל אני לא יכולה, מתחשק לי אבל אני בדיאטה. ובמקומו תכניסי לחיים שלך שלווה ונינוחות.

 

אז בשורה התחתונה – אני מציעה לך חבילה שלמה שכוללת קורס + 2 בונוסים שיקפיצו אותך קדימה:

קורס שמורכב משלושה עקרונות פסיכולוגים המסודרים בשלושה צעדים קלים ופשוטים ליישום.

לנוחיותך הקורס הוא קורס דיגיטלי במחשב האישי שלך כך שאת לא צריכה לבזבז זמן על נסיעה, חניה, התארגנות וכ"ו.

בנוסף, הקורס נשאר שלך לתמיד, תוכלי לחזור ולצפות בו מתי שתרצי וכמה פעמים שתרצי ללא הגבלה.

מהרגע שנרשמת תקבלי מיד גישה לאתר הקורס ובו פתוחים לך שלושת הסרטונים מוכנים לצפיה מיידית. וזה לא הכל!

עוד שני בונוסים מטריפים שיקפיצו אותך קדימה: 

שיחה אישית מלאה איתי

במשך 45 דקות אני מעמידה לרשותך את כל הידע המקצועי שצברתי במשך שנים של עבודה עם קרוב ל2,000 מטופלים עד היום. זו הזדמנות נדירה לשוחח איתי 1:1 לשיחה טיפולית מלאה בטלפון. אני מפנה את עצמי רק עבורך, נמפה יחד את נקודות הקושי הספציפיות שלך, אראה לך את הבורות בהם את נופלת שוב ושוב בלי לשים לב, את הולכת לצאת מהשיחה הזו עם תובנות חדשות ומפתיעות ביחס לעצמך ולמערכת היחסים שלך עם האוכל. אראה לך איך את יכולה לבנות תהליך שונה לגמרי שנותן מענה לכל הקשיים שמפילים אותך. הביאי לשיחה הזו מחברת וכלי כתיבה, אני נותנת בשיחה הזו המון ידע.

ליווי אישי ממני בוואטסאפ

יש לך שאלה? פתאום נפל אסימון מטורף ואת רוצה לשתף? נתקלת בקושי ואת צריכה הכוונה? 

אני כאן! אני מלווה אותך לאורך כל הדרך בזמינות מלאה, את מקבלת את מספר הטלפון האישי שלי ויכולה לפנות בכל שאלה, התלבטות, מחשבה. אני מתחייבת לתשובה מיידית ובכל מקרה תקבלי ממני תשובה תוך מקסימום שעתיים.

 

מי אני? שמי חן הראל אני פסיכולוגית חברתית.

בשנים האחרונות אני מנהלת צוות של פסיכולוגים ועובדים סוציאלים קלינים ובקליניקה שלנו אנחנו נותנים טיפול פסיכולוגי ממוקד לירידה במשקל.

ירידה במשקל זה תהליך פסיכולוגי!

אנחנו מלמדים כיצד יוצרים גישה חדשה מול האוכל, כיצד יורדים במשקל בלי סבל, בלי תחושת הקרבה ובלי להרגיש בעונש.

איך הופכים פיתויים ללא מפתים כלל ואיך מתמודדים ביעילות עם אכילה רגשית.

 

תפסיקי להילחם במלחמה שבה את כל הזמן מפסידה

כבר את היום הזה את יכולה לסיים ללא מאבק,בתחושה של נינוחות, שלווה וגאווה.

הקורס + שיחה טיפולית מלאה + ליווי שוטף בתשלום חד פעמי של 87 ש"ח!

תני לעצמך את המתנה הזו ונתראה בצד השני!

The post איך לרזות 2-4 קילוגרמים הראשונים ללא דיאטה? appeared first on הכל בראש.

אלו דברים טובים ייקרו בחיינו אם נרד במשקל?

מדוע כדאי לי להתאמץ? מה ארוויח מכך?

אם הרווח של הירידה במשקל אינו משמעותי כל כך עבורך אני מציעה לך לא להתחיל את התהליך,

מכוון שיהיה לך קשה מאוד לעשות וויתורים ולהתאמץ עבור משהו שאינו משמעותי כל כך.

מצרפת עבורך רשימה של יתרונות לירידה במשקל. חשבי עד כמה חשוב לך להשיג יתרונות אלה בחייך?

אם ארד במשקל..

1. אראה יותר טוב.

2. אהיה מושכת יותר בעיניי אחרים.

3. אוכל ללבוש בגדים במידה קטנה יותר.

4. יהיה לי מגוון רחב יותר של בגדים לבחור ממנו.

5. אהיה שמחה יותר בכל פעם שאביט במראה.

6. אהנה לקנות בגדים חדשים.

7. אקבל יותר מחמאות.

8. אשפר את בריאותי.

9. אוכל להתאמן בספורט ללא קושי ומבוכה.

10. אחיה יותר שנים

11.ארגיש יותר טוב פיזית.

12. יהיה לי יותר אנרגיה.

13. אהיה בכושר טוב יותר.

14. אוהב את עצמי יותר.

15. ארגיש בנח בעירום.

16. ארגיש יותר בשליטה.

17. ארגיש שהישגתי הישג חשוב.

18. יהיה לי יותר ביטחון עצמי.

19. תהיה לי הערכה עצמית גבוה יותר.

20. אהיה פחות ביקורתית כלפי עצמי.

21. ארגיש נוח יותר בחברת אנשים.

22. אעשה דברים נוספים שלא עשיתי בעבר (כמו ללכת לים)

23. לא אצטרך להקשיב למשפחתי מעירה לי על הדברים שאני אוכלת.

24. אהיה אסרטיבית יותר.

25. לא אתבייש לאכול לפני אנשים אחרים.

26. לא יהיה אף אחד שיציק לי בנוגע למשקלי.

27. אחוש גאווה.

עד כמה חשוב לך להשיג יתרונות אלה בחייך?

הדפיסי רשימה זו (את מוזמנת גם להוסיף סיבות נוספות שאינן נמצאות ברשימה)

ושימי אותה בארנק, קראי אותה לפחות פעם ביום כדי להזכיר לעצמך מדוע התחלת את התהליך.

The post רגע לפני שיוצאים לדרך appeared first on הכל בראש.

את מתעוררת בבוקר ומבטיחה לעצמך שהיום את אוכלת כמו שצריך, לא מתפתה ולא סוטה מהתפריט, מצליחה לעמוד בהבטחה שעות ספורות ואז הפיתוי הקטן ביותר שובר אותך.

זו יכולה להיות קופסת עוגיות שמישהו השאיר פתוחה בעבודה או לחזור הביתה עייפה ולראות חטיף מלוח יושב לו בנחת על השיש.

למה זה קורה?

למה אנחנו יודעות בדיוק מה אנחנו צריכות לאכול ויכולות לדקלם בדיוק רב את כמות החלבונים, פחמימות, קלוריות אבל ברגע האמת אנחנו שוב ושוב נופלות לאכילת יתר אפילו שאנחנו יודעות שבסוף נרגיש רע?

התשובה נעוצה במבנה המח שלנו:

המח שלנו מחולק לשכבות, השכבה הבסיסית ביותר נקראת מוח קדום והיא מה שמשותף לנו ולבעלי החיים, זו השכבה שבה נמצאת האמיגדלה שאחראית על תגובות חרדה או המערכת הלימבית שאחראית על רגשות, וזהו החלק שבו מצויים כל הדחפים והיצרים הפרימיטיבים שלנו, זה החלק במוח שרואה רק את הכאן ועכשיו ורק את הרווח המיידי.

לשמחתנו יש לנו גם שכבה מתקדמת יותר במח שנקראת המח המתקדם או במילים מקצועיות – הקורטקסט הפרה פרונטאלי, זה החלק במח שאחראי ליכולת שלנו לחשוב לטווח רחוק, לתכנן, להציב מטרות, לחשוב במושגים מופשטים כמו אושר, הגשמה עצמית, השמלה שאני רוצה ללבוש בעוד כמה שבועות …

אז מה קורה לנו כשאנחנו עומדות מול פיתוי?

מה שקורה לנו הוא השתלטות עוינת של המוח הקדום שמסוגל לראות רק את הכאן ועכשיו ורק את הרווח המיידי.

המח המתקדם שלנו, אותו חלק שרואה לטווח רחוק ורואה את הרווח שבירידה במשקל פשוט מנמנם לו …

והמקום שממנו ההחלטה האם לאכול או לא מתקבלת היא מהמוח הקדום שלנו שרואה היטב את הרווח המיידי שבאכילת הפיתוי.

אז מה עושים?

מה שאנחנו רוצות לעשות כשאנחנו עומדות מול פיתוי הוא להעיר את המוח המתקדם, לייצר מצב שבו ההחלטה האם לאכול או לא מורכבת גם משיקולי המוח הקדום (שיקולים של רווח מיידי וכאן ועכשיו) וגם מתוך המוח המתקדם (שיקולים של טווח רחוק ומה יעשה לי טוב לאורך זמן)

איך עושים את זה?

בפשטות רבה: עוצרים לפני שמכניסים משהו לפה.

ושואלים את אחת מהשאלות הבאות:

מה באמת חשוב לי בחיים?

איך ארגיש אחרי שאוכל?

מה המטרות שלי?

למה אני רוצה לרדת במשקל?

מה תיתן לי הירידה במשקל?

התשובות לשאלות האלה חייבות להגיע מתוך המח המתקדם שלנו, שחייב להתעורר כדי לענות עליהן.

לקבלת סדרת סרטונים חינם שתראה לך 3 כלים פשוטים לשינוי חשיבה לחצי כאן >>

אנחנו רוצים לפתח בתוכנו את היכולת לעצור ולשאול את עצמנו שאלות, זו יכולת מאוד לא אינטואיטיבית, ברירת המחדל שלנו היא לפעול מתוך מקום של הרגל ואוטומט, זה מה שמוכר ונח לנו אבל אם אנחנו רוצים שינוי, אנחנו רוצים לשנות את ההתנהגות האוטומטית שלנו והשלב הראשון הוא עצירה ושאלת שאלות.

The post למה המוח שלנו לא נותן לנו לרדת במשקל? appeared first on הכל בראש.

אנחנו יודעים מה אנחנו צריכים לאכול כדי לרדת במשקל אז אנחנו פשוט סומכים על כוח הרצון שלנו שייכנס לפעולה ברגע שנעמוד מול פיתוי שמרחיק אותנו מהירידה במשקל.

אז זהו..

שזה לא בדיוק עובד ככה.

כוח הרצון שלנו הוא כמו שריר, מצד אחד בטווח הרחוק ככל שנאמן אותו יותר הוא יגדל ויתחזק מצד שני בטווח המיידי ככל שנשתמש בו יותר כך הוא יתרוקן.

חשבו על כוח רצון כמו בטריה, בתחילת היום היא מלאה, ולאורך היום היא הולכת ומתרוקנת לאט לאט.

מישהו עיצבן אותנו ולא הגבנו – מתרוקנת מעט ויתרנו על קינוח בארוחת צהריים – מתרוקנת עוד קצת מילאנו דוח משעמם בעבודה למרות שלא התחשק – עוד התרוקנות עד שנגיע לערב בטריית כוח הרצון שלנו כבר כמעט ריקה לגמרי.

כשאנחנו אומרות לעצמנו, עבדתי קשה כל היום מגיע לי לפנק את עצמי..

העוגה הזו נראית כל כל טוב, קצת סוכר לא יזיק לי ..

כשמחשבות כאלה נשמעות משכנעות כל כך זה בעצם מסמן לנו שבטריית כוח הרצון שלנו התרוקנה.

כדי להקשות עלינו אפילו יותר, נחשו ממה כוח הרצון שלנו ניזון – מסוכר!

כלומר כשאנחנו רעבים ורמות הסוכר בדם נמוכות כוח הרצון שלנו נמוך אף יותר.

(זה מסביר מדוע כשאנחנו מאוד רעבים אנחנו לא חושבים בהגיון).

לקבלת סדרת סרטונים חינם שתראה לך 3 כלים פשוטים לשינוי חשיבה לחצי כאן >>

במיוחד לשעות הקשות הכנתי לכן 3 טיפים למילוי מצברי כוח הרצון כשהבטרייה מתרוקנת:

1. תמיכה חברתית –

אנחנו יצורים חברתיים, כוח הרצון שלנו מתחדש כשאנחנו יוצרים קשר אנושי, אנחנו לא בהכרח חייבים לפנות למישהו אחר בעניין האכילה שלנו, מספיק שנשוחח עם חבר\ה על נושאים כלליים ומצבורי כוח הרצון שלנו יתמלאו.

כשאנחנו מרגישים את כוח הרצון הולך ואוזל טלפון לחבר\ה טוב\ה סתם לקשקש ולשמוע מה נשמע ימלאו מחדש את מצבורי כוח הרצון.

2. נשימות –

אינספור מחקרים מדעיים מדגימים לנו שוב ושוב את התועלת הרבה שהגוף והמוח שלנו מפיקים מעצירה של מירוץ החיים לשתיים או שלוש דקות והתמקדות בנשימה שלנו.

אין צורך לשים על עצמכם בגדים של נזיר בודהיסטי ולטוס רחוק מכאן, מספיק שתמצאו חדר שקט, תשבו בנוח ובמשך 3 דקות תתרכזו בהכנסת האויר ובהוצאת אויר בכל נשיפה ושאיפה.

מחקרים מראים לנו שמספיק 3 דקות בלבד של התמקדות בנשימה כדי כדי לקבל טעינה רצינית לכוח הרצון

3. תודות

כתבו או חישבו בראשכם על 10 דברים, גדולים או קטנים, שעליהם אתם אסירי תודה בחייכם.

למה חשוב להיות ממוקדים בלהודות כדי להטעין את כוח הרצון?

בואו נחשוב על זה רגע, כוח הרצון מגיע מבפנים, זו התעסקות בעצמי ובבחירות שלי.

כשאנחנו עסוקים בהודיה אנחנו משנים את המיקוד מבפנים החוצה.

הודיה על משהו שיש לי הוא הסתכלות מחוץ לעצמי, אנחנו יוצאים מעצמנו ומפנים את נקודת המבט החוצה בדיוק ההיפך מההתעסקות שגוזלת את כוח הרצון.

אלה 3 טיפים, נסו בכל פעם טיפ אחד כדי להטעין את מצבורי כוח הרצון!

The post פרדוקס כוח הרצון (ואיך אפשר לחזק את כוח הרצון בדיוק בזמן הכי קשה ביום) appeared first on הכל בראש.

לאורך הדרך נוצרה לנו התניה בין מצב רוח רע ובין היכולת של האוכל לשפר את מצב הרוח שלנו ולעשות לנו טוב.

אנחנו מרגישים רע – אוכלים – מרגישים טוב.

יש לכך סיבות ביולוגיות, נוירולוגיות וחברתיות.

כשאנחנו אוכלים אכילה רגשית אנחנו פונים לשילוב של שומן ופחמימה (מישהי פעם פנתה למלפפון כדי להרגיש יותר טוב?).

הסיבה היא שהשילוב הזה באמת עושה לנו טוב, הוא משחרר במח חומר כימי שנקרא סרטונין ואחראי על תחושת העונג וההנאה שלנו.

המח שלנו הצמיד בין האירועים האלה (אכילה = תחושה טובה יותר) ולמדנו שאוכל הוא פיתרון טוב למצב רוח רע.

לכאורה אין בעיה – אנחנו מרגישים רע ומצאנו פיתרון יעיל וזמין לגרום לעצמנו להרגיש טוב מהר.

אבל מה הבעיה?

בואו נחזור לתרשים המעגל שמופיע בתחילת המייל:

לאחר אכילה רגשית ולאחר ההפוגה הראשונית בהקלת מצב הרוח, אנחנו נופלים לתחושות קשות של אשמה, כעס עצמי, ייאוש, חרטה ועוד.

מה שיוביל לאכילה רגשית נוספת ולתחושות קשות נוספות, וכמובן יוביל גם לעלייה במשקל.

לאורך החיים ההצמדה שבין תחושה רעה (פיזית או נפשית) ואכילה שירתה אותנו, האוכל היה חבר נאמן בהרבה סיטואציות של בדידות, תסכול, חוסר אונים, לחץ, עצבים וכ"ו.

אבל לאורך הדרך החלשנו את היכולת שלנו ליהנות ולשאוב נחמה מדברים נוספים, הפכנו את האוכל למקור היחיד ליצירת נחמה ותחושה טובה.

וזה משהו שאנחנו ממש לא רוצים שיקרה – אנחנו לא רוצים שאוכל תהיה האסטרטגיה היחידה שאתה אנחנו מתמודדים עם העולם.

הדרך לשבור את ההתניה הזו היא קודם כל להבין שאנחנו מותנים לחבר בין תחושה רעה ובין אוכל, שזו התגובה האוטומטית שנוצרה אצלנו במשך שנים.

שינוי התנהגותי שאנחנו רוצים לייצר הוא להתחיל להצמיד בין תחושה רעה ובין פתרונות אחרים להפיג או להתמודד אתה.

מה למשל?

– סרט

– לדבר עם חברה

– הרפייה

– קריאת ספר או מגאזין

– ציור

– טיול קצר

– תכנית בטלויזיה

– כל מה שעשה לכן טוב והוא לא הרסני.

במשך שנים פנינו לאוכל כדי להרגיש טוב יותר, הגיע הזמן למצוא עוד דברים שגורמים לנו להרגיש טוב!

The post איך להתמודד עם אכילה רגשית? appeared first on הכל בראש.

למען הדיוק תחשבו רגע על ההגה של האוטו, לאן שנפנה את ההגה לשם ייסע האוטו.

אם אנחנו רוצים לנווט ליעדינו, להגה יש חשיבות מכרעת.

אם נרצה לפנות שמאלה נסובב את ההגה שמאלה אם נרצה לפנות ימינה נסובב את ההגה ימינה ההגה הוא למעשה דימוי לחשיבה שלנו,

לאן שהחשיבה שלנו תפנה לשם תפנה גם ההתנהגות שלנו.

בטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) אנחנו שמים עת את הדגש על יצירת שינוי יציב וקבוע בחשיבה שלנו כדי ליצור שינוי יציב בהתנהגות שלנו.

לכוון שאליו החשיבה שלנו תפנה, תפנה גם ההתנהגות שלנו.

אז איך אנחנו יוצרים שינוי בחשיבה כך שתוביל את ההתנהגות שלנו לכיוון הרצוי?

כיצד משנים את החשיבה?

ראשית, מפסיקים להתייחס למחשבות שלנו כאילו הן פקודות.

הנטייה שלנו היא לתפוס כל מחשבה שעוברת לנו בראש ברצינות תהומית כאילו היא פקודה שחייבים לבצע כשלמעשה במהלך יום אחד עוברות במוחנו כ4000 מחשבות.

חשבו מה היה קורה אם היינו תופסים כל מחשבה ברצינות? אם היינו מצייתים לכל מחשבה שעוברת לנו בראש?

אנחנו רוצים להתחיל להבין שמחשבה שעוברת לי בראש היא רק מחשבה שעוברת לי בראש היא לא בהכרח המציאות האובייקטיבית ובטח שלא פקודה שאני חייבת לציית לה.

אנחנו רוצים להתחיל לייחס גישה חדשה למחשבות שלנו, גישה חקרנית וסקרנית, כזו ששואלת שאלות ובוחנת.

התחילו להתבונן במחשבות שחולפות לכן בראש באמצעות שלוש שאלות:

* האם המחשבה שלי היא נכונה? – אם היינו מגיעים לבית משפט, האם היה לנו ראיות שמוכיחות כי המחשבה היא נכונה? האם יש גם ראיות שמוכיחות כי אינה נכונה? או במילים אחרות אלו עובדות (עובדות! לא דיעות) יש לנו כדי להוכיח שמחשבה זו אינה מדויקת.

* האם המחשבה שלי הגיונית? – אם היינו שואלים 100 אנשים שונים לגבי אותה מחשבה, מה הרוב היו אומרים? אם חברה שלך הייתה מספרת לך את המחשבה הזו מה היית אומרת לה?

* האם היא מועילה? – כיצד המחשבה עוזרת לך? כיצד המחשבה הזו מקדמת אותך? אם תפעלי על פי המחשבה לאן היא תוביל אותך?

שאלות אלה נותנות לנו זווית הסתכלות חדשה, לאחר מענה על שאלות אלה נוכל להסתכל באופן יותר שקול והגיוני על המחשבות שלנו.

זו הדרך ליצור שינוי.

The post איך יוצרים שינוי בחשיבה? appeared first on הכל בראש.

עיוותי חשיבה הם הטיות חשיבתיות הבאים לידי ביטוי בפרשנות שגויה של המציאות. עיוותי חשיבה הם למעשה השקרים הקטנים שאנחנו מספרים לעצמנו. האופן שבו אנחנו מסתכלים על המציאות הוא לא תמיד מדויק, הרבה פעמים אנחנו נוטים להסתכל על העולם דרך משקפיים שלא בהכרח מראות לנו את המציאות כפי שהיא באמת.

להלן תשעה קטגוריות של עיוותי חשיבה בתחום הדיאטה.

באילו מהן אתן משתמשות מבלי לשים לב אפילו?

1. רציונליזציה – מתן הסברים נקודתיים להתנהגות שאנחנו יודעים שלא טובה לנו.
   לדוגמא: אני יודעת שאני לא אמורה לאכול את זה, אבל רק הפעם זה בסדר בגלל שאני נורא עייפה.
2. הערכה לא נכונה של התוצאות –
   לדוגמא: זה במילא לא ישנה אם אוכל את זה כי שמרתי יפה כל היום.
3. הונאה עצמית – לשקר לעצמנו.
   לדוגמא: מותר לי לאכול כי אני אחרי לידה.
4. נוקשות בקביעת חוקים – סט חוקים נוקשה ולא מתפשר.
   לדוגמא: אסור לזרוק אוכל, חייבים לסיים מהצלחת, …
5. קריאת מחשבות – לחשוב שאנחנו יודעים בוודאות מה האחר חושב.
   לדוגמא: חברה שלי תיעלב אם לא אוכל מהעוגה שהכינה.
6. הגזמה – תפיסת המציאות ללא פרופורציות.
   לדוגמא: אני לא מסוגלת להיות רעבה, אני לא מסוגלת לשאת את הרגש הזה, …
7. ניבוי העתיד – לחשוב שאנחנו יודעים בוודאות מה הולך להיות.
   לדוגמא: אני במילא לא אצליח להתמיד, אז עדיף כבר להישבר עכשיו.
8. קפיצה למסקנות – לקבל החלטה גורפת על סמך אירוע בודד.
   לדוגמא: כל היום שמרתי, אבל בארוחת ערב אכלתי עוד תוספת אורז אז כל היום נהרס לי.
9. חשיבה דיכוטומית – חשיבה בשחור ולבן, הכל או כלום.
   לדוגמא: או ששומרים על דיאטה קיצונית או שלא שומרים בכלל.

The post עיוותי חשיבה appeared first on הכל בראש.

המקום: ככר העצמאות בנתניה. המועד: יום ג' ה-21/7/2009 שעה 18:30 לערך. אני ניצב נרגש על קו הזינוק לקראת ריצת חצי מרתון המכבייה, ריצה שאורכה 21 ק"מ ו-100 מטרים. תשאלו מהיכן צצו 100 המטרים ? באולימפיאדת לונדון 1908, הוארכה ב-200 מטר ריצת המרתון, שעמדה קודם לכן על 42 ק"מ. זאת כדי שהמרוץ יחל בטירת וינדזור ויאפשר לנכדי המלך לחזות בזינוק מחלונות הארמון. אי לכך, חצי מרתון = 21.1 ק"מ.

ראש העיר, הגב' מרים פיירברג אוחזת בידה את אקדח ההזנקה. בקהל מתרוצצות בדיחות שוביניסטיות על כך שהיא עוד תהרוג בטעות את אחד האצנים. בשלב מסוים היא מורידה את הקנה כלפי מטה, ואני חושב לעצמי שהבדיחה כבר לא מצחיקה. כטיעון נגד, זה גם המקום להגיד שבמרוץ משתתפות מספר לא מבוטל של בנות והן עתידות להציג הישגים מרשימים. בעוד מספר שעות יגיע לשיאו המסע האישי שלי, אולם המסע הזה לא מתחיל באותו היום בשעה 18:30. המסע מתחיל שנה לפני כן כאשר אני במשקל עודף של כ-50ק"ג, עם ערכי בדיקות רפואיות המנבאות קטסטרופה וכאשר צמד המילים "כושר גופני" מהווה עבורי ביטוי נרדף ל"מדע בדיוני". ההיגיון, שבניגוד לגוף נותר בריא, מוליך אותי להשתתף בתוכנית "דרך הכושר" בראשות היזם והמנכ"ל ניר גפן – טייס קרב לשעבר, ובניהולו המקצועי של יאיר קרני – תזונאי וספורטאי מפורסם. 

הפעילות הראשונה במסגרת תוכנית זו מתבצעת ב- 23/7/2008, תאריך סמלי המתרחש בדיוק שנה פחות יום ממועד המרוץ. לכן ניתן להגיד שבפחות משנה השלמתי את המעבר ממצב גופני ובריאותי ירוד, לרמה של ספורטאי סיבולת. לצרכים ספרותיים, יהיה הכי מרשים לכתוב שבחזוני ובכוח הרצון שלי ראיתי כבר אז את התוכנית הגדולה מתגשמת, אולם אם אעשה זאת אחטא לאמת. בסך הכול באתי כדי להוריד מעט ממשקלי ואולי גם להתחטב. אני זוכר היטב את אותו יום ראשון בתוכנית, יצאנו להליכה מתונה של כ-2 ק"מ בפארק המוצל והמישורי. לאחר המקלחת עליתי למשרד, וריקי – אחת העובדות אמרה לי: "רוני אתה נראה חיוור". אני זוכר היטב גם את תשובתי: "ריקי, אני לא רק נראה חיוור, אני גם מרגיש חיוור". באותו היום אחה"צ, נערכה במשרדי אדוונטק הרמת כוסית לרגל השקת שירות חדש של החברה, וכך זכיתי בתיעוד מצולם של עצמי ביום תחילת המסע. אם היו אומרים לי באותו מועד שבתוך שנה ארוץ 500 מטר ברציפות, הייתי מגחך. ואם מישהו היה מדבר איתי על חצי מרתון, הייתי ממליץ לו לפנות לעזרה נפשית וטיפול תרופתי מתאים. אבל ההשקעה מניבה פירות ומהר, המאמץ הגופני הופך למהנה, ובזכות הפעילות והתזונה הנכונה, הק"ג נושרים בזה אחרי זה. 

כחודש לאחר מכן, באוגוסט 2008 נערך מרוץ הלילה של ת"א, הידוע גם בכינויו "מרוץ נייקי", חברי הטוב תמיר, בכיר בעולם הפיננסים, ספורטאי מצטיין בפני עצמו ורץ מרתון משתתף במרוץ. באותו מועד שאלתי את תמיר: "האם יש סיכוי שאי פעם ארוץ 10ק"מ ?", והוא עונה: "זו בכלל לא שאלה של סיכוי, ברור שאתה מסוגל לכך…". לא התייחסתי בכובד ראש לקביעה זו, אולם כ-8 חודשים לאחר מכן, כאשר סיימתי בתוצאה מרשימה את מרוץ ת"א ל-10ק"מ, מצאתי את עצמי שולח לו בקבוק וויסקי. ההליכה בפארק אם כן הופכת לדבר של מה בכך, ובאחד הימים מדריך בדרך הכושר שואל אותי מה הדופק. אני מציץ בשעון והוא מציע לעבור לריצה. אחרי כדקה שעון הדופק מעלה עשן, ואנחנו חוזרים שוב להליכה. הדופק נרגע מעט, עוברים פעם נוספת לדקה של ריצה והפלא ופלא – למרות העייפות המצטברת זה מעט יותר קל. האינטרוולים של הריצה מתארכים ומהר מאוד אני מגלה שאני מסוגל לגמוע קילומטרים שלמים ברציפות. את ההכנות לחצי המרתון אני תוקף בשיטת "עשה זאת בעצמך". הורדתי תוכנית אימונים מותאמת מאתר RunnersWorld, והתחלתי לפעול על פיה. ההתקדמות הייתה טובה אולם כחודש לפני המרוץ החלטתי להיעזר במדריך מקצועי. פניתי ליאיר טננבאום אותו הכרתי עוד בדרך הכושר. יאיר שאל אותי היכן אני רץ, וכאשר עניתי לו "בפארק" לא יכולתי שלא לשמוע את הזלזול הזועק מנימת קולו. קבענו להיפגש למחרת ב- 6:00 בבוקר בצומת ספרים שבגעש. יאיר הוליך אותי לשמורה המתאפיינת ב-2 פרמטרים: חולות בוגדניים ושיפועים משמעותיים. לא אלאה אתכם בפרטים, אומר רק שאחרי שכבר חשבתי שאני יודע הכול על ריצה, הבנתי שבעצם אני לא יודע כלום. יאיר שולח אותי גם למבחן סף חומצת חלב הנערך בווינגייט. ושוב לא אלאה אתכם בפרטים הטכניים, המבחן מתבצע תוך מאמץ גופני הולך וגדל (במקרה שלי ריצה על מסילה), כאשר כל מספר דקות נלקחת דגימת דם לצורך בדיקת הרוויה בחומצת החלב. בנוסף מבוצע א.ק.ג. שוטף לכל אורך הבדיקה הנמשכת כמחצית השעה. תוצאות הבדיקה מוצגות בטבלאות וגרפים המשמשים את המאמן בבניית תוכנית האימונים וקביעת האסטרטגיה בתחרויות.

ונחזור לנתניה. מרים המפוחדת מעט אוחזת את האקדח ב-2ידיה ומזכירה לי את פורים בילדותי. ביומיים שקדמו למרוץ מצאתי את עצמי מבצע פעולה שכבר לא עשיתי זמן רב: רק אוכל ונח מכל פעילות ספורטיבית. כדי לרוץ 21ק"מ צריך לתדלק את הגוף בפחמימות וערב המרוץ זהו לא הזמן המתאים לפצוח בדיאטה. יריית הפתיחה – ואנו חוצים בריצה את שער הזינוק. לנעל קשור צ'יפ אותו קיבלתי בשלב הרישום וכאשר אני דורך על השטיח האלקטרוני בשער, הוא מסמן למחשב את זמן הפתיחה. במקביל אני מפעיל את שעון ה-GPSהאישי שלי. השעון מראה בכל רגע נתון את המהירות, המרחק שעברתי, זמן, קצב פעימות הלב ובנוסף שומר LOGשל המסלול (ראו תמונה). הרבה טכנולוגיה מעורבת במרוץ, אבל בסופו של דבר צריך פשוט להפעיל את שרירי הרגליים ולרוץ.

הניסיון כבר לימד אותי שהק"מ הראשון צריך להיות האיטי ביותר, ולמרות זאת ההתרגשות מפתה אותי לפתוח בקצב מוגבר, מעבר לתוכנית המקורית. אחרי מספר דקות פגשתי בהפתעה את העלייה הראשונה. אני שומר על המהירות אבל מכלה את כוחותיי. הצצה קלה בשעון, ואני מופתע לגלות שקצב פעימות הלב עומד על 170– מעל סף חומצת החלב. על כך אני עוד עתיד לשלם בהמשך. בתום כ-40דקות, חולפת על פנינו בכיוון הנגדי השלישייה המובילה, כולם אתיופים. מי שההורים שלו נולדו בפולניה כמוני, מוטב שישכח מעמידה על הפודיום. לא הרחק מאחוריהם, משתרך הרץ הרביעי, ונחשו היכן נולדו ההורים שלו ? רמז: לא בפולניה. אני מוחא להם כפיים בהערצה וממשיך בדרכי.

החום כבד מנשוא והלחות מעניקה תחושה של ריצה בתוך סאונה. המאמץ נמשך במסלול המורכב ברובו המכריע משיפועים ארוכים, שיפועים שלא מבחינים בהם כאשר נוסעים ברכב ממוזג המצויד במעל 100כוחות סוס. לראשונה בחיי אני מגלה שנתניה איננה עיר מישורית. 

עשרת הקילומטרים הראשונים היו קלים יחסית אולם הם שאבו ממני אנרגיה רבה.
רצתי אותם בקצב גבוה מזה שבו בצעתי את מרוץ ת"א אולם בניגוד לאותו מרוץ כאן יש עליות רבות וכאן גם נותרו לי עוד 11ק"מ לסיום. במילים אחרות כיליתי את מרבית כוחותיי לפני תום מחצית המרוץ.
החולשה בק"מ העשירי צפויה ונובעת מירידה ברמת הסוכרים. אני מוציא מכיס המכנס את הג'ל הראשון ומנסה שלא לחשוב על הטעם האופייני לסירופ נגד שיעול. הג'ל מהווה מנת פחמימות מרוכזת ולכן מעניק זריקת אנרגיה לגוף, אולם העיכול בזמן מאמץ קשה מאוד לקיבה, והדבר מורגש היטב בבטני. בעיה זו תפטר בהמשך הדרך ע"י ביצוע סידרת פעולות הפוגעות מעט בשכבת האוזון, והמבין יבין… עוברים עוד 3ק"מ ואני נתקל במשבר איום. מכירים את התחושה שלפעמים אתם מתעוררים באמצע הלילה כי צריך ללכת לשירותים, אבל אין כוח להוריד את הרגליים מהמיטה… משהו כזה. אני מתחיל לשלם את מחיר הפתיחה המהירה שלא תאמה את הכושר הגופני שלי. בשלב הזה מהדהדים בראשי הקולות: "בשביל מה אתה צריך את זה?!" , "עשית למישהו משהו רע?!" , "אתה יכול לעצור ולעבור להליכה, ממילא בסוף לא ממתין לך פרס". מאחורי מספר רצים שמתייאשים ועוברים להליכה, עובדה זו מעניקה חיזוק נוסף לאותם קולות, אני יודע שאם אעצור לא אהיה לבד ושלא יספרו לכם סיפורים שצרת רבים היא נחמת שוטים… בשלב הזה אני מגלה שהעיסוק בספורט משפר לא רק את הכושר הגופני הפיזיולוגי, אלא גם את הכושר הגופני המנטלי. למדתי כיצד להתמודד עם הקשיים, וכאשר הרגליים לא משתפות יותר פעולה רותמים את הכוחות הנפשיים שלהם שרירים אשר אינם נופלים בעצמתם מזה של הארבע ראשי. בשלב הזה ברור לי שתוצאה מרשימה לא תושג היום, אבל אני מתמקד במטרה שלשמה הגעתי לכאן" לסיים בריצה רצופה מבלי להישבר באמצע. בק"מ ה-15אני יורד על הג'ל השני ובדיוק כמו בבדיחה על אותו אדם שכאב לו הראש ודפקו לו פטיש ברגל כדי להעלים את כאב הראש, אני מגלה שטעמו של הג'ל כבר לא מטריד אותי. אני מתחיל להשתעשע בנומריקה של הק"מ שנותרו. לפני 6ק"מ אחרונים ואני תוקף את הבעיה באופן רקורסיבי. אם אעבור 1ק"מ נוסף, יישארו 5ק"מ ולרוץ 5ק"מ זו ריצת חימום עבורי. לכן כל שנותר הוא לבצע את אותו 1ק"מ מזופת. כך עוברים להם הקילומטרים האחרונים כשאני מוצא את עצמי מציץ כל כמה שניות בשעון ה-GPSומעסיק את מוחי בחישובים.

 

אני מתקרב לקו הסיום וב-500 המטרים האחרונים מצליח לאסוף כוחות לספרינט מהיר יחסית. בקו הסיום ממתינה לי המשפחה וחברי הטוב דובי שגם הביא את משפחתו. המפגש המרגש הזה כשלעצמו מצדיק את כל הסבל. זמן הסיום שלי עומד על 2:51, תוצאה עלובה במונחים תחרותיים, אבל מרשימה בהתייחס לפאן האישי שלי ולמקום שממנו באתי. אני תמיד נוהג לומר לחברי המתאמנים: אין לכם תחרות עם אחרים,

יש לכם תחרות רק עם עצמכם, כלומר עם התוצאה האישית שלכם מאתמול אותה עליכם לשפר. אחרי מנוחה קצרצרה, הולכים לאכול גלידה עתירת סוכרים ומשמינה (לא לנסות בבית !).

המרוץ הזה היה רווי קשיים ואינו אידיאלי למי שחווה מרחק כזה בפעם הראשונה. 7 רצים פונו לבי"ח, מתוכם 4 לטיפול נמרץ. הצירוף של תנאי מזג האוויר והעליות, יוצר דרגת קושי גבוהה שאינה מתאימה לכל אחד. אולם כל זה שייך למחלקת התירוצים, מחלקה שלעולם לא נותרת שוממה. התרוממות הרוח שבסוף המרוץ, מצדיקה כל טיפת זעה וכל קורטוב של סבל שחוויתי במהלכו. מרוץ כזה אינו שייך לקטגוריית בריאות הגוף, תרומתו העיקרית היא לבריאות הנפש. הרוצים לרזות ולשמור על אורח חיים בריא, יכולים להסתפק בטווחים של עד 10 ק"מ, וניתן גם לבחור בענפים אחרים מלבד הריצה.

כותב המאמר: רוני הירשפרונג השיל ממשקלו מעל 50 קילו.

 

The post מעודף חמישים קילו לחצי מרתון appeared first on הכל בראש.