רוב האנשים, כאשר הם ניצבים מול פיתוי, שואלים עצמם האם לאכול את השוקולד (לדוגמא) או לא לאכול את השוקולד.
בעצם השאלה הזו יש טעות מובנת, זו ממש לא השאלה הנכונה לשאול.
מדוע?
מכוון שמאוד ברור מה הרווח אם נאכל את השוקולד – זה טעים, זה כיף, זו הנאה …
אבל בדרך ניסוח השאלה לא כל כך ברור לי מה יהיה הרווח אם לא אוכל את השוקולד…
לכן כאשר אנחנו שואלים את עצמנו אם לאכול או לא לאכול, ברור שהתשובה תהיה לאכול!
פשוט מכוון שהרווח של בחירה באכילה מאוד מוחשי לעומת הרווח של בחירה באי אכילה שאינו קיים במקרה הטוב ובמקרה הרע מדובר ברווח שלילי של חוסר נוחות.
רוצה ללמד 3 שיטות טכניקות פסיכולוגיות לירידה במשקל? לחצי כאן >>
כשאני מציבה רווח מיידי מול אופציה אמורפית הבחירה שלי תהיה לאכול כי שם אני רואה את הרווח המוחשי.
חשבו על תינוקות, אי אפשר לקחת להם צעצוע מהיד ולהשאיר אותם ללא אלטרנטיבה, אם נרצה לקחת צעצוע אחד מיד של תינוק, ושהאירוע יעבור בשלום, נצטרך להעניק לו אלטרנטיבה.
מה שתינוקות יודעים באופן אינטואיטיבי אנחנו קצת שכחנו.
אז אם לשאול: האם לאכול או לא לאכול זו לא השאלה הנכונה, איך כדאי כן לנסח את השאלה?
השאלה היא לא האם לאכול או לא לאכול, השאלה היא האם לאכול או לעשות משהו אחר.
מילת המפתח היא כאמור אלטרנטיבה – תמיד להעמיד את הפיתוי מול אלטרנטיבה מוחשית.
כאשר הכמיהה תוקפת שאלי את עצמך:
האם אני רוצה לאכול או לעשות אמבטיה?
האם אני רוצה לאכול או להתקשר לחברה?
האם אני רוצה לאכול דווקא את זה או שיש משהו טעים אחר שגם יכול לספק אותי?
האם אני רוצה לאכול או לראות תכנית בטלוויזיה?
האם אני רוצה לאכול או לקחת משהו חם לשתות?
….
תמיד, תמיד להעמיד את הפיתוי מול אלטרנטיבה ראויה.